לאט לאט אני מגלה שכל השיעורים שלמדתי עובדים.
בעקבות המסר שקיבלתי
הימים שלי נראים קצת אחרת
ופתאום הענן קצת מתבהר
לפעמים זה מרגיש כאילו הרכבתי משקפים בפעם הראשונה
למרות שאני משקפופרית כבר 30 שנה.
דברים מתחילים להתבהר - לטוב ולרע.
הלב מפתח חוסן
אני כבר מסוגלת להגיד מה אני רוצה
בלי לחשוש
אני מייצרת לי גבולות גזרה שנוחים לי
ולפעמים פחות לאחרים.
אני נגמלת לאט לאט מהקורטיזול(הורמון הסטרס)
הביצה של הסחלה עוד שם
אני מרשה לעצמי לשכשך שם ברדודים
אבל כבר לא רוצה לשקוע לתחתית.
אולי בעתיד כן יבוא לי אבל זה יהיה לגמרי ממקום של לקחת הפסקה ולא סתם לשקוע בעוד דכאון.
צעדים קטנים כל כך קדימה לפעמים לא מורגשים
אבל אז אני מסתכלת אחורה ומבינה איזו כברת דרך עשיתי.
הסופש האחרון היה שונה מבחינת מצב הרוח אפילו שתוכניות התבטלו. קיבלתי את זה בשמחה ומנוחה.
אני יודעת שהכל זה עניין של פוקוס ואני בכל יום מלמדת את עצמי מחדש.
אז היום היה יום טוב .