רגע לפני שיצאתי מהרכב שלו- הספוטיפיי השמיע את numb.
חיבוק חזק חזק חזק ועוד כמה נשיקות ועליתי הביתה כשהשיר עדיין בראש. לפתע ,הרגשתי דמעות על הלחי. כמה בודדות שהנחיתו לי מחשבה .
'הלב שלי עד כדי כך מרוסק? עד כדי כך חסר אמון,פוחד,נרתע מכל הטוב הזה?'
מה פאקינג קרה לי ? איפה כל הצונאמי של הרגש שלי ?
למה אני מסתכלת לו בעינים ורוצה להגיד כל כך הרבה ולא מצליחה? כאילו הכל תקוע בגרון ?
אמרתי משהו בדרך שיצא לי קצת עקום ולא מכוון.אבל הכוונה היתה שאני לא מרגישה שאני מצליחה לפתוח את המבערים של הרגש או לפחות לבטא אותם
אני מפחדת ,אני עם השריון ,אני חשדנית וחסרת בטחון.
והלב - הוא לגמרי שם !
הלב שלי מתרחב ונרגש ורוטט ומתאהב .
מתאהבת.
אני מתאהבת
ופוחדת ונסגרת
מתרגשת כשהוא משמיע לי את טרייסי צ'פמן ואחכ את כריסי היינד ועוד כמה . הקולות הנשיים מלטפים תוך כדי שיחה
ובא לי להגיד לו את כל המילים האלה.
כי הוא כזה מדהים,כזה חופשי ,כזה מכיל ומבין .
הכל כזה פשוט איתו אז למה אני מסתבכת ?
למה אני לא בשיא ההתלהבות כמוהו?
למה אני כל כך מפחדת ,מה כל כך שבור בי?
שלא מצליח להתאחות ?
ואני רוצה ! אני ממש ממש רוצה ! שיהיה לי קל בלי הרבה מחשבה ,בלי הרבה ניתוחים,בלי שריון וחומות ובלי חוסר הבטחון הזה.
למה לא פשוט לי להגיד מה אני מרגישה?
אנחנו נוגעים ,מלטפים ,מתנשקים ,מתחברים
באיטיות ,בסבלנות,בצעדים קטנים.
אני תוהה מתי הסקס הפך להיות כזה מסובך עבורי?
אבל הוא לא מוותר וכשהוא קם לרגע ,הדמעות יורדות שוב והוא מכיל ומבין ומחבק .
אני צריכה שידחפו אותי לקצה ,משם אני כבר אקפוץ לבד.
אז ממשיכים וזה עובד ואני לא מוותרת לעצמי כי אני רוצה.
רוצה אותו.
רוצה אותי איתו.
הוא קנה לי מתנות וזה כל כך ריגש אותי.
אמר שחושב עליי הרבה ,שמספר עליי.
גם אני.
משמיע לי טרק שהקליט ואני מביטה איך כל שפת הגוף שלו בתשוקה למוזיקה .
אני מתמוגגת ומפזרת נשיקות על הכתף שלו.
הגוף שלו נעים לי כל כך .
אני רוצה עוד ממנו ,ממני ,מאנחנו.
לא רוצה לחשוב ולפחד מהקאץ' ,מאיפה אני אכשל,מאיפה אעמוד שוב במקום הכואב ההוא.
רוצה להפתח לדברים הטובים שהוא מביא איתו.
הוא לגמרי צונאמי בעצמו. מעיף אותי לקנזס,מפזר את השיער שלי ברוח ומסובב הכל.
קונדסון אחד שעושה בלגן בכל הכפר של הדרדסים אבל איזה ביט יש לו....