מה לי ולאירוע ברן ?
סאחית בלאטה שכמותי
אפילו בגדים מתאימים אין לי
כאילו שאני יודעת בכלל מה כן מתאים
וטראנס וחומרים?
עם כל העומס הזה עוד להבריז מהעבודה. ...
לא יודעת מה גרם לי להגיד כן
אולי המחשבה והריגוש להיות עם הקונדסון שלי
לחוות איתו קצת מהעולם שלו
זה לא מובן מאליו בעיניי.
אחרי חודשיים - לנסוע איתו למקום כזה.
זה כמו המימז הזה של אייל שני: זה יכול להיות הצלחה גדולה או התרסקות גדולה.
וככל שההתרגשות עולה
כל עולים גם הפחדים,החשש,המחשבות
ומה יהיה אם.. ואיך אני אהיה אם...ואיך זה יסתדר...ואם אני לא ... ואם אני כן...
מסדרת תיק ברגע האחרון.לוקחת חצי בית. כרגיל,מה חדש ? מנסה ללקט בגדי קיץ כי החמסין הזה בא לביקור דוקא עכשו.
אורזת את זה ואת זה ואת זה
ובעיקר אורזת את המחשבות שלי ,שישבו רגע לנוח.
כי יש שם מחשבה אחת שמאירה על הכל.
מחשבה עליו.על בייב שלי.
הכל נרגע כשאני מחבקת אותו ברכב.
מחכים לחבר ויוצאים לנסיעה.
אני נושמת עמוק וזהו ,אני בדרך.
מוזיקה כיפית ברמקולים
היד שלו מדי פעם מלטפת את הירך שלי
וכשהלילה יורד ,אורות של עיר צפונית ואדוות מים מתגלות מולנו.
נכנסים אל האיזור עמוס במכוניות -אנשים עוד פורקים. מוזיקה,רעש ,ואורות מנצנצים.
אנחנו מתקבלים בחיבוקים וחיוכים בקמפ
ואני שוב נושמת לרווחה כשאני מרגישה את הוויב המדהים של האנשים סביבי.
פורקים את הציוד ,מקימים את האוהל
והוא אוחז בידי
'בואי,הולכים לטייל ' .
♥