לביאה סגולה

אני שולחת לו גיף שמופי עם הודעה אוהבת.

האוטומט שלי מפעיל אזעקות :

לא נראה לך דביק מדי ? ואם זה יותר מדי? כל גילויי האהבה השמאלצים הרומנטים האלה ? מה נסגר איתך ? ואם זה ילחיץ אותו ? ואם זה טו-מאץ'?

אני: 

מקשיבה לאוטומט ונלחצת לשניה ואז נושמת. 

זאת אני. אוהבת במילים כתובות.

אוהבת לבבות וגיפים מרגשים,

משתפכת על גבול הצמר גפן המתוק.ככה טעים מדי פעם. 

אני סומכת עליו ומאמינה שאם זה יהיה דביק מדי או יותר מדי  ,הוא יגיד לי. הוא אוהב לשמוע שאני אוהבת אותו ואני נהנית לאהוב אותו.

ככה נבנה אמון 

אמון בעצמי וגם בו.

ככה אני מתקנת אוטומטים ועוברת לידני.

במקום להשתיק אני מקשיבה

במקום לבטל - אני מבינה ומשנה.

מה שהיה בעבר ,כבר לא משרת יותר. 

האדם שנמצא מולי היום ,שונה מכל מה שהכרתי.

אחת המילים שאני כותבת לו המון היא:

לומדת.

🤓