צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 6 חודשים. 19 במאי 2024 בשעה 20:15

יש קיטש כזה שעושה סכרת

ויש קיטש שעושה מתוק וטעים בפה בדיוק במידה.

ברידג'רטון. איזה מתוק זה.

ג'יין אוסטין אבל סקסי יותר.

הבתים ,הבגדים ,האנשים ,הנשפים...

אני צופה מרותקת ונהנית מכל רגע.

מחכה שהזוג יבין שהם מאוהבים אחד בשניה.

הנגיעה ביד

המבט

הנשיקה

וגם

.. מעבר.

 

ומנטפליקס למציאות

מהבון טון ל... מרכז הארץ.

מהיום לליל אמש.

שיחה עמוקה על החיים

צחוקים על שטויות שעפות בראש.

מוזיקה ברקע 

ברברת מיותרת.

ידיים מעסות,מלטפות למרות שהראש באפס ריכוז .

ואז רגע - זה מה שאני רוצה עכשו

פוקוס. חיבוק. עיטוף. בלי לזוז  .

לתת לגוף להרגע,להציף את מה שעוד נשאר.

לשטוף את הלחיים עם כמה דמעות

ולנשום אותו לידי צמוד 

אוהב

מחבק

מכיל

מבין

 

עכשו כבר אפשר להמשיך.

את הריקוד של הגוף 

את החיבור 

את התנועה

את הוניל פצפוצים.

באור הכחול 

במוזיקה המוכרת.

למצוא ריגושים חדשים

להעז יותר .

 

מתכרבלים ועוצמים עיניים רק לרגע.

עד הזריחה.

 

לקום בשקט ,

לשתות קפה ,להתארגן.

להביט בו בזמן שישן.

עד ששומעת אותו מתעורר ומושך לחיבוק

עוד כמה דקות ,עד שהיום שלו יתחיל

עד שאצא לדרך.

מלטפת את הגוף הנעים שלו .

לקחת איתי זכרונות של מגע.

של חיוך ,של מבט.

וטעם של קפה בפה.

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י