סינאטיק עם קונדסון שלי
במילה אחת -מושלם.
בקצת יותר ממילה אחת:
- זה בסדר שאגיע בלבוש חשוף?
- למה את שואלת בכלל?
- כי אני צריכה .כי אני לא רוצה לגרום לאיזו אי נוחות.
-את לא. תלבשי מה שבא לך. מצידי תבואי ערומה.
זה האוטומט שעולה ,רגע לפני המקלחת. אחרי שסידרתי את הארון ,מצאתי בגדים סקסיים והחלטתי לצאת מאיזור הנוחות שלי. רציתי בגד גוף שקוף וסקסי וגרביון רשת. לגמרי אומץ עבורי ללבוש אאוטפיט כזה. שמלה שקופה עם פרנזים לתחילת הערב ועל כל זה שמלה ארוכה כדי שהשכנים לא יקבלו התקף לב.
מגיעה לשם במצב רוח מרוגש . תמיד זה ככה לפני בילוי בסינאטיקס. זה שונה מסדום ,זה שונה מכל מסיבה אחרת. אולי כי זה סטנדרט אחר וכולם יפים ויפות ומשקיעים בלבוש ואני... תמיד מרגישה פחות.
הוא מזהה את המתח שלי אבל זה טפשי בעיני לדון בזה. אני יודעת שזה סוג של התרגשות וזה יעבור. לא רוצה לצאת שטחית בעיני,בעיניו.
וברגע שנכנסנו כאילו הכל עשה reset בראש.
ערב מושלם. כבר אמרתי.
לשבת איתו בחוץ ,להסתכל על אנשים ולנשבק את מי שמכירים.
לרקוד איתו ברחבה כשהוא פתאום מצמיד אותי אליו. מנשק ומלטף. היד יורדת להסיט את בגד הגוף ולקרוע את הגרביון והאצבעות חודרות פנימה. מגרות ומטריפות.
ככה ליד כולם. אחרכך הוא גורם לי גם ללקק את האצבע שלו ואני נטרפת מזה.
****
אחד הדברים שפחות אהבתי בסינאטיקס אלו התורים לחדרים - גם של הבדסמ וגם של הדארק.
לחכות לזה או לזה ? לעמוד שעות ? לא אני.
מוצאים צלב פנוי לסשן.
מדלגים על השיחה לפני. אני סומכת עליו .יודעת שכאשר אתקשר במהלך הסשן הוא יקשיב.
אזיקים רכים על הידיים שנקשרים למעלה הצלב .
הוא מפסל ומטפטף שעווה חמה על הידיים והחזה.
תוך כדי מלטף ומגרה. אני מביטה בו נהנה כל כך ואני עפה בעצמי. הטפטוף של השעווה מזכיר מחט של קעקועים.
הוא נצמד אליי ומנשק ,האצבעות שלו מגרות ומועכות.
מסובב אותי עם הפנים לרחבה ואז אני קולטת באמת מה קורה וזה נוחת. הוא נותן לי כמה ספנקים וגם עם הפלוגר.
אני מבקשת רשות להסביר משהו. משתדלת לא לשלוט מלמטה . רק להסביר. הוא מקשיב ולומד.
ואז שוב אני מולו והפלוגר העדין יותר מצליף בין רגליי הפשוקות.
החוטים הדקים מגרים כל כך ....
הוא בקשב מולי כל הזמן. בודק שאני בטוב ,שהכל בסדר , לוחש באוזן מילים גורמות למוח שלי לגמור.
הוא כורע ברך לפניי ויורד לי . ככה לפני כולם. ליד הרחבה ואני כבר בעננים. מכל הארוע הזה.
הרגליים שלי מאיימות לקרוס והוא משחרר אותי.
אוסף את הדברים.
אני שותה מים וקולטת שהרחבה מתרוקנת... כבר מאוחר . אני קצת מבולבלת . קצת המומה . קצת בשוק ,קצת נרגשת
אבל בעיקר בעיקר מרגישה צורך לפורקן.
הוא לוקח אותי לדארק-רום. ובלי הרבה משחקים ובלי להתפשט , משכיב אותי שם וחודר אליי.
חזק,אינטנסיבי ולא עדין.
אבל זה כל מה שאני רוצה
הוא ! כל מה שאני רוצה עכשו.
ולא אכפת לי כלום.
אני גונחת בקול עם כל תנועה שלו,עוטפת אותו בתוכי . מרגישה את הפעימות המגרות האלה.
וזהו.
GH.
אני מסופקת לגמרי ועדיין קצת מתנדנדת ומבולבלת. זה לא המקום לשכב ,להתכרבל ,להוריד אנרגיות.
או שכן ?
אנחנו יושבים בחוץ ,שוקעים לשיחה מוזרה קצת.
אני מרגישה מוזר ,מרגישה אותו קצת מרוחק.
לפנות בוקר כבר ואני עייפה. הוא מלווה אותי לאוטו.
מנשק אותי ושולח לדרכי.
אני מעיפה בו מבט עוד רגע לפני שמכניסה לרוורס ,תוהה למה היה קצר רוח כזה. חושבת אולי הוא ממהר לבילוי הבא ,לפרוק עוד אדרנלין.
אבל אני כבר בטיסה הביתה .
הריגוש לא מאפשר לי לישון הרבה. כל הגוף עוד מחושמל והלב סוער.
*******
בוקר מעצבן ,בלי הרבה שינה ועם הרבה מטלות וטרטורים .
חוזרת הביתה ,רעבה ,עייפה ומרגישה את הדרופ מתחיל...
מתבכיינת לחברות בוואטסאפ
והיקום כבר מסדר דברים לבד.
שיחת טלפון כל כך חשובה ומחברת ומרגיעה.
עכשו כבר אחרי חצות.
עדיין חושבת על הלילה .
מה שקרה שם ואם זה יקרה שוב ,אם זה היה לי אינטנס מדי?
האם אני באמת יכולה ומצליחה להתמסר או שזה סתם מזוכיזם טהור?
הצורך להרגיש כאב כשהנפש סוערת?
הצורך בחיבור הזה,בלסמוך עליו,לתת בו אמון מעל ומעבר.
להוריד הגנות ,לנפץ חומות,
לאפשר פעמים ראשונות.
הצלחתי לישון עוד כמה שעות והעברתי את הערב ברוגע עם סרט ורביצה ומנוחה.
אבל הראש... עדיין שם . ב sin ובצלב ובשעווה שמטפטפת על הגוף.
💋
