כשאני מזהה את הסימנים שהשיט מתחיל לעלות ולא תמיד יכולה לעשות משהו בנידון.
הרגשתי את זה כבר מהבוקר ,בקטנה
בקטע שעצבנו אותי מהעבודה אז שאגתי על כולם
ולא נרגעתי אחכ,זה התיש אותי
ועוד פגישה ועוד פגישה.
בשעה 15:00 הרגשתי שנגמרה לי הסוללה אבל היו עוד פגישות ועוד מטלות בבית
עשיתי את הכל בהרגשה של שיט ואובר עייפות
חזרתי הביתה מאוחר ואכלתי והכל עלה לי.
נכנסתי למיטה לנסות לישון קצת . בכל זאת ,קבעתי להיפגש עם האהוב שלי היום וכל כך התגעגעתי וחיכיתי לזה
אבל לגוף ולמיינד רצון משלו ויש לפעמים שההגנות שלי נעלמות והכל צף... גם הדמעות בקצה העין.
מתהפכת שוב ושוב ,מתעצבנת ומתוסכלת
חם לי וקר לי וחם לי וקר לי...
בסוף מתיאשת וקמה
מרגישה שקסדה לוחצת לי על הראש
שיחה עם הקונדסון והוא מקבל בהבנה וזה מבאס אותי כל כך. כי רציתי והתגעגעתי וכל כך בא לי אותו עכשו. אפילו רק לראות ,לחבק ,להרגיש אותו קצת.
אבל זה לא זמן טוב ,אני לא במצב טוב של סבילות כרגע.
מסיימת את השיחה וחוזרת לסלון,כולן מתפזרות לחדר ואני תופרת סדרה שלמה בערב אחד.
על ילדה גיקית שהופכת להיות דוגמנית ואני כל כך מזדהה עם הגיקיות שלה ,המחשבות על לא להיות שייכת,שונה ,אאוטסיידרית
עד היום...
כמעט 2 בלילה ,מכריחה את עצמי לחזור למיטה ,אולי אופטלגין שלקחתי יעזור סוף סוף והראש הזה יירגע
כי הדמעות כבר לא בקצה העין ,הן הרבה מעבר ...
וזה מבאס אותי כי אני שוב מבטלת יציאות ,שוב נשארת בחוץ ,שוב לבד .
ואני שונאת את השיט הזה
וצריכה חיבוק.
