הכוונה למצב הרוח שלי. סופש היה רכבת הרים.
הרגשתי שוב את כל הקוצים שלי עפים פנימה והחוצה.
אני מאבדת ריכוז ומתעצבנת.
מתארגנת לאיזה בילוי שבת ,נוסעת ,שוכחת דברים ,חוזרת, חם לי ,קיבלתי
ואז קצת שקט. צל ,רוח נעימה וספר מעניין.
נושמת.
חוזרת הביתה מפנטזת על מקלחת ושינה אבל הבשורות בטלויזיה מרגשות ממש ,אז איך אפשר לישון.
מארגנת דברים ,מתקלחת ונוסעת אליו.
אמורים ללכת למסיבה ובסוף לא.
מתכרבלים בסלון עם סרט מעניין ,אוכלים ביחד ,מדברים . אני אוהבת את הרוגע הזה איתו. הרגילות הזו ,הלא מאולצת ,הטבעית הזורמת.
מתלטפים לנו בחושך המוזיקלי,נשיקות טעימות וחיבור הכי עמוק שיש. התגעגעתי אליו ,למגע שלו ,לגוף שלו ,למבט ולעיניים הבלתי אפשריות שלו שגורמות לי להתהפנט לגמרי.
לישון איתו מחובקת כל הלילה ,להרגיש אותו מדי פעם מלטף ,ממלמל משהו.
מלטפת אותו בחזרה ונעים לו. אני אוהבת ונהנית מזה. מרגיש לי מכושף לגמרי.
השעון מציק ,כבר הגיע מחר .
מתארגנת ,פקקים,בכי של הילדה ומצב הרוח קצת צונח שוב.
חשש מתגנב למחשבה וללב . תחושה של מרחק ,של חוסר בהירות . משתפת אותו והוא מרגיע שהכל בסדר.
שוב אני לא סומכת? אולי. פשוט הצלקת עמוקה מדי. שאומרים שהכל בסדר ואז מגיעה 'המכה' וההבנה שכלום לא בסדר.
לא נעים לי בעבודה אז אני קמה וחוזרת הביתה ,עייפה ,סוחבת את היום אל הקצה ומתחפרת בפוך
גם הערב נגרר בעייפות .
השעון מודיע לי שעבר עוד יום.
שגרת הבוקר הקבועה .
משהו קצת מציק לי ומכווץ. חוסר הבטחון שלי,חוסר הודאות.
משהו שצריך לחיות איתו. אין ברירה.
בעבר זה ניהל אותי יותר ,היום זה שם ,אולי בווליום נמוך יותר.
אושה אמרה לי 'עד שיש לך דבר טוב ,את פוחדת לאבד '
קשה מאוד להאבק בפחד הזה ומצד שני -איזו שליטה כבר יש ?
מסתכלת הלאה וקדימה לחג הטעים הזה שמגיע,למפגשים ,למסיבה,לזמנים שאני איתו.
מצב הרוח מתייצב עד לפעם הבאה.
קו ישר אומר שמתים אז אולי עדיף שאני לא אשאף לזה ,אולי זה טוב שיש טלטלות כאלו מדי פעם
אבל לא חייב כאלו חזקות. זה בסדר לדלג מדי פעם,לא תמיד חייב לקפוץ.