אוף עם המתח הזה
כן יתקפו ,לא יתקפו ,מתי וכמה ולמה.
שישי בערב נתקע בבית ? אין סיכוי.
מגייסת את הקלאברית האישית שגידלתי
ולמרות העייפות שלה ,נוסעות תל אביבה.
כל היום ניסיתי לנוח ,לשנוץ,אבל הגוף קצת ברעש אז לא נלחמתי בזה.
ובכל זאת,יוצאות !!
מוזר לי להיות במועדון הזה בלעדיו
רגילה שהוא שם ,מולי ,הולך וחוזר
אבל הפעם המוזיקה אחרת ,שונה ,מוכרת יותר
כאלו שלא תמיד רוקדים במועדונים
או כאלו שלא רקדתי מזמן.
אבל הגוף כבר מתחבר וזז
וגם המזוקן מגיע כשאנחנו כבר בשיא הערב.
מתחלפים שם על הסט והקצב עולה
הרגליים כבר צועקות אבל אי אפשר לרקוד
'אני לא מאמין שאת רוקדת ככה ואת כזאת סאחית!!' הוא אומר לי ושותה עוד כוס .
הקלאברית שלי כבר על אדים אבל ממשיכה לרקוד במרץ.
איזה כיף ,אני כל כך שמחה שהיא יצאה כמוני .
מחייכת לעצמה ,עוצמת עינים ופשוט נהנית.
גם אני עוצמת עינים,מדמיינת את הקונדסון שלי ברחבה אחרת.,תחת השמיים,רוקד ומחייך ונהנה,מבלה עם החברים הכי טובים שלו ומטייל לו ביקומים אחרים.
והלב שלי מתמלא באושר!!! כל כך שמחה בשבילו.
אחרי כמה שעות ,מרגישה שאני כבר בקצה .
חוזרות הביתה מרוסקות...
מארגנות טוסטים ,קפה ונטפליקס ופוך.