לביאה סגולה

יושבת בסלון

עוד מטוס עובר וכולן בחדרים ואז השקט הזה.

כמו בהתחלה . 

ואני מרגישה את החרדה הזו מזדחלת שוב. 

מרגישה כמו זכרון נוכח מאוד. 

זה מטריף אותי. אני מנסה לא לחשוב ולא להחשף יותר מדי אבל זה משגע אותי. 

כל המצב המדיני הזה. 

מצמידה אצבע לאגודל . נושמת עמוק ,חוזרת לכאן ועכשו ,לאמונה בטוב. 

אתמול ההודעות הקפיצו אותי אבל פקחתי עיניים וראיתי ששלח לי הודעה ותמונה שלו רוקד

חום נעים התפשט לי בגוף וחייכתי באמצע הלילה

נזכרתי בתחושה של הגוף שלו ואז הגוף שלי התעורר . הרגשתי צורך לעונג ,למגע ,לתחושה...לפורקן. 

אז...מה כבר אפשר לעשות ב 2 וחצי בלילה ?....

אחרי העונג ,נרדמתי שוב. 

ולא רציתי לקום בבוקר.

תחושה כבדה ,ידיעות כואבות,המחשבה על ריחוק מהבית קשה לי 

ומה אם יקרה משהו.

טלפון לקולגה שלי ואני מתחילה להתארגן למשרד.

כל הדרך הפקקים ,כאילו לא רוצים שאגיע למשרד ,והוויז משתגע ולא זזים. 

שעה וחצי ...לפחות חפרתי עם החברות.

שוקעת לעבודה ,מיליון מיילים,היוזר שלי חסום בשרת אחד ,לוקח להם שנה לתקן ואז מתקלקל שוב 

וברגע אחד ,חברה שולחת קישור .

אני מחברת אזניות לטלפון ועוצמת עיניים....

וואוו...הצליל המיוחד של רייזינג...

מחבר אותי לשם ,אליו. רוצה לקום ולרקוד את חיי במשרד ,אבל אני לא לבד.

אז עושה עצמי עובדת כשבתכלס אני בעולם אחר.

שעה וקצת של אורגזמה למוח וניתוק מוחלט. מהכל.

עוד הודעה ועוד תמונה ואני נמסה מאושר ושמחה לראות אותו כל כך מאושר.

נוחתת להמשך העבודה ,מטלות ,

הסעות ועוד עבודה מהבית לסגור משימות. 

שיגעתי גם את הוויצ'ר בקשר למפגש  .

כן רוצה אבל מפחדת 

אולי אלך למפגש בתל אביב

השתגעתי ? תל אביב בלילה ? 

אבל אני רוצה !!

בא לי קשקשת ,אבל לא יודעת אם בא לי עם אנשי הביצה היום.

רוצה חיבוק ,רוצה מגע ,רוצה עיטוף של ידיים גדולות וגוף חם ונעים ושפתיים ונשיקות...

אבל.... המטוש באף מכריע ואצלי בראש זה עובר למוד סבתא פולניה.

אז בבית,ראש בטיקטוק 

או בספר והזמן סתם עובר 

יושבת בסלון.

עוד מטוס עובר וכולן בחדרים

ואז השקט הזה.

כמו בהתחלה .