צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 3 חודשים. 15 באוגוסט 2024 בשעה 21:12

השיט הזה לא עובר

ואני עצובה 

שוב ההרגשה המחורבנת הזאת

שאני לא מצליחה להרים את עצמי

שאני לא מצליחה לשמוח.

לכי לישון כבר 

הגוף כואב ,הרגשה מוזרה.

מחר יש תוכניות,יהיה נחמד 

תחזרי לעצמך,במילא רוב הפעילות שלך היתה עם המשפחה

הרגשת הלבדות הזאת מחורבנת

ומציפה ומטביעה ומחזירה אותי אחורה אחורה אחורה בזמן 

לאיזו ילדה קטנה שכל הזמן היתה לבד 

לבד בבית

לבד בכיתה 

לבד בהפסקה

לבד בגן

לבד בחדר 

בעולם של דמיונות ופחד 

ילדה טובה שלא תמיד אהבה שנגעו בה

שבכל פעם שקצת הביעה את עצמה ,אז צחקו או היכו.

והיא הרגישה לא שווה

לא טובה

לא מספיק

וככה משכה לחייה שיקופים ומראות שיוכיחו לה את זה 

כמו מפלצת שאורבת בחושך

זה תמיד שם

וזה הוילון שדרכו עובר הכל..

 

אז תשני את זה ... זה רק המחשבה שלך. תחזרי למרכז הכוח שלך.

איזה מרכז כוח ? ממתי היה לי דבר כזה?

בטח ,זה כזה קל ? 

לשנות דבר שצרוב בי 48 שנים. ??

בא לי לפעמים לצרוח 

פשוט לצרוח

להשתחרר 

לאבד שליטה 

לקרוע ממני את המפלצת הזאת 

של החרדתיות ,של הפחד,של חוסר הערך 

 

אני מנסה אבל זה בצעדים כל כך קטנים 

כל כך קטנים .מגרד את הקצוות. 

 

די . 

לכי לישון

כמה רעל יש לך בגוף 

פלא שאת בשירותים כל היום ?

אולי את צריכה קצת טבע,בחוץ ,רחוק מהכל

שקט בראש ורעש באזנים

ולתת לנפש הזו קצת לנוח

ולנשמה לעוף.

 

לכי לישון 

הכל עכשו בווליום גבוה

ואת לבד

 אז תבכי

יחד עם המפלצת 

בינתיים היא היחידה שמחבקת אותך.

חתלתולת על - מזדהה. חיבוק
לפני 3 חודשים
אבי הנדימן נשלט​(נשלט) - חיבוק של דוב
לפני 3 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י