הבוקר שוב לא יכולתי לעצור את הדמעות
יצאתי לקופת חולים ,למסור מסמכים ,לקבל אישור שיש בי עוד פגם...
ותוך כדי שלחתי לו הודעות כי לא יכולתי לשאת יותר את הכאב.
מרגישה שכל החיים נפלו לי כרגע על הראש
וזה רק הולך ומתהדק על הצוואר ואין לי אויר
להתמודד עם הכל לבד
ואין נחמה
ואין כתף להניח עליה את הראש
ואין ידיים מחבקות
וקול מרגיע
וגוף חם לחבק בלילה.
רק לרגע ,רק לנשימה אחת עמוקה.
יצאתי עם המועצה העליונה לארוחת בוקר במקום נעים , פארק קטן עם בריכה ודגי קוי ורעש של ציפורים וילדים שנפנפו לשלום מרכבת קטנה כזו שעושה סיבוב.
דיברנו על אהבה וזוגיות וגברים וחברות.
אחכ חזרתי לישון . שמעתי את ההודעות הקוליות ששלחתי ובכיתי קצת ואז השינה סחפה אותי לעולם ללא חלומות.
קמה ,מנסה להתאושש ,להרים את עצמי
לראות עוד פרק בסדרה,לארגן ארוחת ערב
ולהכין בצק ,כי זה קצת מרגיע.
מחר הודעתי שהולכים לים.
שמש,מים ושמים.
💔