מרגישה שהגוף שלי באיזה תהליך
מרגישה שצפים המון דברים שלא העזתי להתבונן עליהם,או שדחקתי אותם הצידה ועכשו אני מצליחה
אבל הגוף מגיב בהתאם.
בעיקר הבטן.
פחד משתחרר (וואו ועכשו נחתה גם עוד תובנה )
זה מחליש אותי.
כשמרכז הגוף לא מאוזן הכל לא מאוזן
אז אני מנסה לעשות עבודה.
מבינה גם כמה אני בפוסט טראומה בקטע של תקשורת זוגית ותקשורת בכלל. כמה ספגתי תגובות שגרמו לי בסופו של דבר לשתוק.
אבל דברים משתנים. לאט ובצעדים קטנים אבל משתנים.
מרגישה שאני מסוגלת לבטא את הרגשות שלי ,הרצונות שלי.לא תמיד במיידי ולא במאה אחוז ,אבל מעיזה ומצליחה (רוב הזמן )
אני מבינה שאני צריכה לתקשר מה שחשוב לי
בלי לחשוב שאני מפריעה /מטריחה/מנג'זת.
לבקש עזרה ,להסביר,לענות ישירות בלי להקטין,בלי לטייח כי הכל חשוב.
כי אני חשובה.
כי -אני חשובה !
אז בשיחה אתמול לקח לי זמן לעבד את הדברים
לקח לי לילה שלם של מחשבות להבין מה אני צריכה בקלאוז'ר
רמז: חיבוק ומילים רכות. אני צריכה רוך.
כי כל תהליך כזה מרגיש לי תלישה של קוצים.
זה כואב ,זה משאיר את העור חשוף ועדין
זה משאיר את הנפש חשופה ועדינה.
אז לאט לאט
חבק אותי אלייך בשתי ידיים
תגיד לי שאתה אוהב.
והעור החשוף הזה יירפא
והווליום יירד.
💖
