ככה אני רוצה עכשו
לעבור יום ביומו
ואל תגידו לי שאני מהממת וחזקה והכל יהיה בסדר
את זה אני כבר יודעת
אל תגידו לי שבעתיד אמצא מישהו אחר
כשאני עדיין אוהבת את זה שעזב
יום ביומו
עבודה ,שגרה ,הדברים הרגילים
הסחות דעת ,חיים ברגיל
והיו שעות שכבר לא חשבתי עליו
ולא כאב לי
אבל אחכ משהו קפץ
ואז כן
יום ביומו
אני חסרת סבלנות יותר מהרגיל
כי בבית אין לי שקט
ועכשו גם אין לאן לברוח
אז אין נחמה.
יום ביומו
יש איזה שקט מוזר בפנים
לא מצליחה להבין אם זה עצב
או אפתיות
או סתם איזה שקט שאני לא רגילה אליו
כשהלב לא סוער
יום ביומו
המחשבות באות יותר בלילה
בחושך ,כשאני לבד במיטה
וסוף סוף עוזבים אותי במנוחה
גם הדמעות מוזמנות
זולגות בשקט על הלחי
נזכרת במה שהיה
כי היה טוב . הרבה טוב.
יום ביומו
שעובר ועובר.
מנסה לקבוע דברים שישמחו אותי
לצאת החוצה ולא רק לעבודה.
יודעת שהטירגורים עוד יגיעו
והעצב יבוא בגלים.