שוב היא הולכת
לאט לאט
לא מאלה שרצות כדי להוציא אגרסיות
היא כבר הרגישה את הזרם החשמלי הזה בגוף
אז נעלה נעליים ויצאה
במקום לבכות בבית
שם,לא יתנו לה שקט. לבכות לבד.
אז עדיף שהנוזלים האלו יצאו מהגוף
בזיעה.
ההרגשה הכבדה הזו בגוף
עם ניסמן באזניים
הולכת ממלמלת את השירים בשקט.
היא כמעט לחצה על 'שלח'
כתבה לו 'מתגעגעת'
כמעט ,אבל לא.
ההודעה עוד שם
לא מחקה אותה
כי היא יודעת שזה מיותר
שזה יכאב
שזה יבעיר את הגעגוע שכבר בוער גם ככה
שלא תקבל חזרה 'גם אני,אהבה שלי ' וזה יכאב יותר.
הראש יודע מה צריך.
המשפטים הידועים
הססמאות והקלישאות
של להתנתק ,להתרחק ,להרפא
אבל !!!
הלב מדבר בשפה אחרת
בכאב,בגעגוע, בזכרון ,בכמיהה...
למלא את ה- void שנוצר.
לאט לאט.
היא אפילו עוד לא מסוגלת להגיד בקול רם
"נפרדנו" .
זה יהפוך את הכל למציאות.
היום קשה לה .
כשהראש אומר ככה
והלב צורח עליו 'סתום כבר! תסתום'
הדמעות בקצה העין.
במקלחת הן כבר יזלגו.
💙