מסתבר שהרבה לאחרונה
התמכרתי לפאנישר. OMFG !
דופקת בינג'ים מתי שרק יכולה
נו מה כבר יש לעשות כשאת בבית ?
אז אני מתה עליו
ועל איך שהוא דופק מכות לכולם
ונוהם כמו חיה .
אתמול הוויצ'ר ואני היינו בסרט "העורב". WTF !!
אלימות משובחת.
זה כמו בסרטון בטיקטוק על ההוא שאמר שחצי סרט הוא אכל פופקורן
וחצי סרט הפופוקורן עף לו מהפה מרוב שוק.
כן ככה בדיוק .
אבל מ'כפת לי ממה שקורה במסך, כל השפריצות של הדם והשחיטות והאהבה... כן יש גם אהבה,מתוקה בוסרית צעירה.
כשיד גדולה מונחת ומלטפת את הרגל שלי
ואני מחבקת ונצמדת לזרוע שלו
ומדי פעם מגניבים נשיקה באולם היותר מדי מלא הזה !
אחכ בבקתה , "אלימות" מסוג אחר
רצויה ,תשוקתית ,חייתית,עוטפת
עד שאני מתפוצצת מצחוק בלי שליטה
אין זמן לבזבז ,כבר מאוחר
ולשעה ארוכה אני שוכחת מהכל
גם לחוטי מחשבה שבאים בלי רצון
אני מודעת להם ומזיזה אותם הצידה
מחר בבוקר כבר אחפור לחברות על זה.
זה מרגיש שאני חיה עכשו חיים מקבילים
של מציאות ודמיון
מציאות וזכרון
😑