ולא מרגישה קמצוץ פומו.
גם התחייבות משפחתית שיכולתי לדחות אבל גם...בעיקר,הבנה,שאני לא צריכה להיות שם היום.
זה לא הזמן
זה לא האנרגיות
וזה לא הדבר הנכון לעשות
היום ישבתי בשמש במרפסת.
מוקדם בבוקר.
כולם עוד ישנים.
לאחרונה השינה לא חברה טובה שלי.
זנחתי את הטלפון בחדר
וישבתי עם ספר
וגם קצת בשקט והסתכלתי על הנוף העירוני.
את בדיוק במקום שאת צריכה להיות.
זה המשפט שחזר על עצמו בראש שלי.
אני לא חייבת לאהוב את המקום הזה
אבל אני בדיוק במקום שצריכה להיות.
לא נלחמת.
מתבוננת.
שואלת שאלות.
לא תמיד מרוצה מהתשובות.
מחר כבר אהיה במקום אחר
טוב יותר או פחות.
אני לא יודעת.
צריכה לקבל את המצב כמו שהוא
ולעשות כמיטב יכולתי.
היום מיטב יכולתי- היה לסדר את החדר ולהחליף מצעים ואפילו לסדר את הבלגן על השידה השמאלית
הימנית תחכה לפעם אחרת.
סיימתי ספר ,התחלתי אחר
המשכתי לראות סדרה שהתחלתי פעם
ומעבר לזה...כלום.
עוד יום.
