מסרבת לחזלש כל כך מהר .
לא יכולה לעבור מאפס למאה.
לא מתכוונת גם
כל החרדה והפחד הקיומי הזה ,להיות במצב פעיל רק כדי לא לעצור שניה ולהתרסק .
לדאוג לכולן ,לעבוד מהבית תוך כדי ,להאכיל ,לנקות ,לסדר ,להתעדכן
והכל כל כך מפחיד...
הוויצ'ר הגיע במיוחד לתת חיבוק . הצלחתי לנשום לכמה דקות
גם לושי
איזה כיף להיות מחובקת....
נושמת עוד קצת .
שלישי בערב - וואטסאפ מהעבודה - חזל'ש.
ואני מחזירה להם בלב - זדיינו.
רביעי עובדת מהבית ,כבד לי. אז כבר אין פחד מטילים אבל הגוף עוד עייף ,בנפילה , בדרופ... חתיכת דרופ...
מסיימת את היום עם המשפחה שבאה לבקר ומרגישה מותשת.
הלילה עובר מוזר . ישנה לא ישנה. כאילו מחכה לאזעקה. כאילו כל ההפסקת אש הזו והחזלוש נשמע לא אמיתי.
היום בבוקר - מודיעה שאני חולה .זהו ,נשבר לי הזין מהכל. אני צריכה אויר. אני צריכה להיות רחוק ממחשב ורחוק מאחריות ורחוק מהכל.
קצת סיבוב קניות ואחכ גם קפה עם הג'ינג'ית מהצפון.
עכשו סופש בפתח. חזרנו לשגרה. כל אחד והשיט שלו
גם אני עם השיט שלי.
אין תוכניות ואולי טוב שכך..עוד יומיים להרגע
לפני מירוץ העכברים של השבוע הבא.