לוקח לי 5 ימים לנשום.
לצאת מהפניקה המאבנת הזאת
וקצת לנשום
לא - עדיין לא יצאתי מהבית לשום מקום משמעותי.
להסתובב עם הכלבה בחנייה זה לא נחשב למרות שמצריך ממני תעצומות נפש.
כל המצב הזה - פניקה,פחד,חוסר ודאות
ולראשונה אני לגמרי לבד ,המבוגר האחראי ,זאת שצריכה לשדר ענינים כרגיל
וגם... לעבוד מרחוק ,לתפקד בבית תוך כדי.
לא ישנתי מלא זמן במיטה שלי. הרגשתי בטוחה יותר בסלון עם הטלויזיה והאור דלוק .
אזעקה של פיקוד העורף עושה לי התקף לב ואני קמה בבהלה ללוות את המלכה-האם לחדר הממ'ד.
הילדות כבר שם.
יירוטים מעל הראש ,מפחיד ,רועש ,קרוב
החלון לפעמים זז .
הכנתי תיק למקרה שנצטרך לפנות...כן זו החרדה שלי ואני מחבקת אותה.
יש לי ברירה. מנסה לבדוק במה שאני יכולה לשלוט.
רעש המטוסים שלא נפסק ...מרגיש כאילו עטברת מעלינו חללית של מלחמת הכוכבים.
אז חוזרת לסלון ונרדמת לכמה דקות ומתעוררת ושוב...
רמת הסטרס בשמיים ואני על אוטומט.
אתמול העייפות והמתח הכריעו אותי.
ניסיתי לישון במיטה שלי.
אחרי שעה - פק'ע !
ישבתי בממ'ד רועדת. מעייפות.,מקור מזה שנשבר לי הזין להחזיק את כל זה לבד.
מתה שמישהו יחבק אותי ושיגיד לי שיהיה בסדר..
מדברת עם חברות בוואטסאפ . כולן מחבקות מרחוק . אף אחת לא מספיק קרובה לקפוץ לאיזה קפה.
כל אחת לביתה
כל אחד לביתו
ואני לביתי.
מצמצמת חדשות.,מורידה תבהלה.
כמו הערב ,חשבתי ללכת למיטה וסינדרלה תקפה בחצות.
חוזרת לנטפליקס. מחלקה Q ,נחמד ,מפתיע.
תוהה אם ללכת שוב לישון במיטה .
מרגישה לי זרה ולא מנחמת,גדולה וריקה. האור הקטן דלוק וקשה לי.
חולמת על לילות אחרים .
יודעת שמתישה את עצמי ,נסחטת לשינה של כמה דקות ומתעוררת שוב.
תוהה מתי פק'ע יעיר אותי שוב הלילה ובהליך הרגיל :
התקף לב ,משקפים ,לבדוק שהילדות התעוררו וגם המלכה האם ,כולן בממד ,טלויזיה נדלקת ,טלפונים ביד , וואטסאפ משפחתי דולק ,מחכות.
לילה.
לא בטוחה שכזה טוב.