לביאה סגולה

אחרי הפוסט האחרון לקחתי צעד אחורה. 

פתאום הרגשתי פתטית,לא שייכת.

רציתי לחזור לקן החם שלי ולהתכרבל שם אבל גם שם קשה לי.

מרגישה שוב באיזור הדמדומים.

מצד אחד,החשק מתעורר לו

ללטף את הגוף,למשוך בשיער,לגרום לו לכרוע מולי,לרעוד בהתרגשות.

מצד שני,החיים,המציאות.

בעבודה מעלים הילוך ואני חוזרת מותשת. למי אחלק את עצמי קודם.

שעה וחצי נסיעה לכל כיוון. פקקים.איילון. תזדיין המדינה הזאת.

מוזיקה בפול ווליום,שירים סקסים וגם כאלה שלא.אני שרה בקולו קולות

לא אכפת לי שמסתכלים. מי שרוצה שיצטרף למקהלת הזיופים.

בראש שלי אני כבר שם בארץ אחרת

מפנטזת על הגבר האולטימטיבי שמעריצה כבר שנים.

מביימת לי סצנות שלמות בראש.

לפעמים גם מדברת.

אולי פעם אשב לכתוב את הכל.

בינתיים הדופק מתחיל לפעום

אני לא מתה עדיין.