הבלגן של הימים האחרונים הכריע אותי סופית
ואני שונאת את זה
שונאת את זה,שנאלצתי לקחת את התיק וללכת
שונאת את הנהיגה בעצבנות
שונאת את השיחה שנאלצתי לעשות שגרמה לי לאבד שליטה ולצרוח
ממש לצרוח
להטיח כל מה שאני חושבת ומרגישה
ולהתפוצץ מזה שהאדם שדיבר איתי מתמם ואומר ששום דבר לא אישי והוא לא צעק ומבחינתו הכל היה בסדר.
שונאת את הדמעות שזלגו מהעיניים
שונאת את הכעס הנוראי הזה שגורם לגוף שלי להגיע לקצה ואז להיות מותשת.
שונאת את ויכוח ההמשך בוואטסאפ
שונאת את הידע הזה שאותו אדם הולך ללכלך עליי בכל החברה ולהוציא אותי הלא בסדר
שונאת את המחשבה לחזור לשם יום ראשון ולראות את האדם הזה
שונאת את ההרגשה המחורבנת הזאת שהובסתי
שהנה עוד אדם דורסני הצליח לגבור עליי ולא היתה לי את החסינות הנפשית להתמודד עם זה
ומה יהיה ביום ראשון? אני לא יודעת.
לפניי עוד סופש ארוך.
.
מחכה לי עוד שיחה היום עם המנהל שהיה מאוד אמפתי למצב. הוא לפחות מבין ויודע במה מדובר.
הולכת לחטוא הערב בסינאטיק ואולי קצת לשכוח ולמלא מצברים.
