לביאה סגולה

סיימתי עוד סדרת ספרי-אודיו של פפר וינטרס המנוולת הזאת שגורמת לי להרטיב בדרך אל וחזרה מהעבודה. סדרת הדולרים,למי שרוצה לקרא/לשמוע .הפקקים לא היו מעולם כאלה מהנים כשברקע מתנגנים להם קולות הקריינים.

פימליקו ואלדר פרסט. בדסמ לייט ,אבל  האירוטיקה....מעלף לגמרי.

הכל כזה כמעט....אבל לא. קצת ...אבל לא.

עוד שניה....אבל לא.

וזה משאיר על הקצה כל הזמן,גורם ללב לפעום במהירות.

גורם לדמיון לרוץ,להיות שם,פעם בתפקיד הזה ופעם באחר.

איזה עונג.

עכשו חזרתי קצת למוזיקה .

פליליסט של טרלולה לגמרי. מליאונרד כהן ושיר הקטשופ. ממלומה ועד מטאליקה.

כל שיר גורם לגוף לזוז אחרת

ולפי פסקול חיי, שלמה ארצי כתב את זה הכי מדויק :

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע .