פומביות,בואו נדבר על זה רגע.
בעבר,הייתי נחרדת מזה. לבצע סשן מול אנשים? ועוד זרים? אין סיכוי בחיים.
התביישתי,נבוכתי,חשבתי שאני לא טובה,לא מספיקה וכולם יצחקו עליי.לא פעם שולטים חצופים העזו להתערב ולהעיר לי והבטחון שלי קרס לרצפה.
למזלי,יש לי חברים שולטים מדהימים שהרימו לי אותו.לימדו,הדריכו ואף שיתפו בסשנים.
כורח הנסיבות הביא אותי לכך שיוצא לסשן רק בפומבי. במסיבות או במועדנים.
שמתי לב,שברגע שאני בסשן,אין סביבה.אין קהל,אין פומביות.
אני לא דופקת חשבון לאף אחד ולא מעניין אותי מי מסביב.
אני מתרכזת במוזיקה שנותנת את הקצב ובגוף שמולי.
אז נכון שהסשנים קצרים יותר ויש שיגידו שפחות אינטימיים אבל ברגע שיש גוף תחת ידיי,הסביבה נעלמת ואני והוא והמוזיקה והחושים וזה יוצר לי תחושה של אינטימיות.
אני לא יכולה אחרת כרגע.אלו הסכמים של זוגיות רבת שנים שמבוססת על אמון ותקשורת.
מבינה את אלו שלא פומביים. באמת מבינה,הייתי שם, אבל תבינו גם את הצד שלי שלא יכול אחרת אז עובדים עם מה שיש,במסגרת מה שמותר ואפשר.