איה

זה היה חלום כלכך אמיתי. בדרך כלל אני יודעת כשאני חולמת. לא הפעם. בחלום התעוררתי מהשינה וגיליתי שאתה במיטה שלי. אספת אותי אליך וחיבקת. אמרת לי לא לדאוג, כי עכשיו אתה פה. הושטתי יד להרגיש את הזיקפה שלך. זה אומר שהכל בסדר ביננו. אמרת לי "את רואה? לא שאלתי אותך, באתי". עניתי לך "אתה רואה? לא נעלתי כי קיוותי שתבוא". וחזרתי לישון, בחלום, מחובקת בך. אוהבת אותך. 

ואז התעוררתי על אמת וגיליתי שזה היה רק חלום ושהמיטה שלי עדיין ריקה. קמתי ודשדשתי לשרותים בעיניים עצומות וחצי ישנה בדקתי עם היד אם קרש האסלה מורם, למרות שבכלל אין מי שירים אותו ואתה כבר לא כאן. 

עדיין שם. פתאום אחרי הרבה זמן שלא חשבתי עליהם בכלל. וזה טוב, זה ממש טוב שלא חשבתי עליהם. פתאום ברגע של שיחה הרגשתי אחד מהם נעור, כמו מקיץ משינה, זוקף אוזניים, מביט. עוד לא רץ, אבל כבר לא ישן. 

אני יודעת מה אני יכולה להיות ואני בוחרת, בהכרה מלאה, כל יום, ללכת בדרך השניה. לכן מעולם לא התרגשתי מהשיט של הבדסמ. השיט הזה הוא בילדאין. לכן גם שנים לא הסכמתי להיות בצד השני של השוט. לא ידעתי אם הזאב יהיה חזק מידיי. אני יודעת איך זה מרגיש להיות מהצד הלא נכון של זאב שלא נמצא תחת שליטה. ולא הסכמתי לנסות. 

הזאבים שלי איתי, אני אוהבת את שניהם. אני שמחה שהם ערים. התגעגעתי להרגיש ככה. 

לא מביאים תרופות. גם לא OTC. 

אז כולם חולים וכולם ישנים אצלי בחדר, שהחיידקים יתערבבו היטב. וברור גם החתולות. 

4 בבוקר. כולם ערים. מסיבת טישו בעיצומה. 

אני יכולה להרגיש ממש איך פיסית, הלב שלי מתעטף בשכבות חדשות. כאלו שלא היו שם תקופה וגם עוד כמה חדשות. ריקמה צלקתית חדשה סביב לב שבור. 

כמו למה לא הלכתי לעבודה היום עם פלאג בתחת? 

חזרות, פרק 1, דקה 23 ו 12 שניות.  

אומנם עם קצת פחות דרמה. עם התרומה שכל אחד ואחת (אוף! כמה שהשפה העיברית מסורבלת לפעמים) למה שקרה. אבל כן ככה עם הפער. פער שיש גבול כמה אפשר להעמיד פנים שלא קיים. והסצנה הזו רצה לי בראש כבר שבוע בלופ. 

(אפילו אם זה לעצמנו)

הגוף אף פעם לא משקר. 

מדהים כמה כל פעם אני מגלה שזה נכון. 

וכשאני לא יודעת מאיפה להתחיל, אני מתחילה מלסדר את המטבח. 

איך זה מרגיש לאתחל את חיי בפעם ה 5893#? 

קניתי דירה, אני משפצת אותה (משפצת ברמה שעכשיו היא נראת כמו עזה, כזה שיפוץ. פרט חלונות לא הולך להשאר שם שום דבר מקורי) ואני מקבלת את כל ההחלטות לבד. האמת שבסוף זה פחות מלחיץ ממה שחשבתי שזה יהיה. ומוזר לי לא לפעול מתוך מקום של תחושת מאבק וחוסר ברירה. אחרי כל כך הרבה שנים וכלכך הרבה מפחי נפש, למדתי שבסוף הכל מסתדר לטובה.  

🕯חנוכה הוא החג האהוב עלי. 

ושכל החטופים וכל החיילים והחיילות יחזרו אלינו במהרה. אמן.  🙏

או אשה

טוב נו, גיל המעבר וזה... 

https://pin.it/5g3b8XS

זה פשוט לא יאומן. אני פה, בארץ הקודש בלבנט, עובדת בזמן שהוא מטייל לו בפריז! 

ולהוסיף חטא לפשע, או לזרות לי מלח על הפצעים, אני משמשת כחדר פיקוד או תמיכה טכנית. מילא למצוא לו את המייל עם הקוד כניסה לדירה, או לארגן מונית, אבל לשלוח לו נ"צ מדוייק של מקרונים ושוקולדים?   

שוקו חם מאנג'לינה, שלא אני שתיתי

(הנ"צ הבא בפייר הרמה).