איה

עדיין שם. פתאום אחרי הרבה זמן שלא חשבתי עליהם בכלל. וזה טוב, זה ממש טוב שלא חשבתי עליהם. פתאום ברגע של שיחה הרגשתי אחד מהם נעור, כמו מקיץ משינה, זוקף אוזניים, מביט. עוד לא רץ, אבל כבר לא ישן. 

אני יודעת מה אני יכולה להיות ואני בוחרת, בהכרה מלאה, כל יום, ללכת בדרך השניה. לכן מעולם לא התרגשתי מהשיט של הבדסמ. השיט הזה הוא בילדאין. לכן גם שנים לא הסכמתי להיות בצד השני של השוט. לא ידעתי אם הזאב יהיה חזק מידיי. אני יודעת איך זה מרגיש להיות מהצד הלא נכון של זאב שלא נמצא תחת שליטה. ולא הסכמתי לנסות. 

הזאבים שלי איתי, אני אוהבת את שניהם. אני שמחה שהם ערים. התגעגעתי להרגיש ככה.