|
|
|
כי כוסאמאמאמאמק כואב לי וקשה לי מספיק גם ככה.
לפני כמה לילות התעוררתי. זה היה רגע מוזר, שום דבר לא כאב לי.
ואתם יודעים מה? במסגרת הכוסאמק הכללי.
כוסאמק גם על כל אלו שתמיד הייתי שם בשבילם, אבל הם לא בשבילי. כל דבר קורה מסיבה. מזל שבתור ילדה למדתי לסמוך רק על עצמי. זה ממשיך להוכיח את עצמו.
איזה משפט כייפי.
מלא פוטנציאל.
שאתה לא פה.
לתרגל את הטריקים החדשים שלימדתי אותך לעשות על הגוף שלי.
אין הרבה תחרות.
ללב טוב.
מה זה משנה בכלל.
אני יודעת איך אני אוהבת להזדיין.
אני יודעת איך אני אוהבת שמזיינים אותי.
אני יודעת שדברים מסויימים מחרמנים אותי יותר. כמו זין שמתקשח כנגד אי נוחות.
אני יודעת איך אני אוהבת שהגוף שלי מרגיש תוך כדי ואחרי.
אם אני לא זזה, והצד השני עושה את כל העבודה, אז מי הטופ ומי ולמטה?
כל ההגדרות האלו משנות משהו?
העיקר שכיף לי במיטה.
אתה, באדיקות, כל בוקר מביא לי תה למיטה.
אני, למרות שאני מעדיפה בלי, לובשת את התחתונים האהובים עליך. כי אתה אוהב שהתחת שלי עטוף כמו מתנה בשבילך.
גם בסחוניה של אילת, כשהבגד ים יותר נדבק ממחזיק, גם כשאני על תקן פורטר וסוחבת את הדברים של הילדים בזמן ששלושתם צוללים ומתה מחום, יהיו אלו שינעצו מבטים וידאגו ליצור קשר עין. ז"א ברור שהם מסתכלים על העיניים.
(ללא ספק הכותרת הכי מתנשאת שיש).
מי שחושב שלא ניתן להשתנות כאנשים מבוגרים, טועה. בענק. זה אפשרי.
אבל משהו שפסיכולוגים וגורואים לא אומרים כשהם מעודדים שינוי. אבל אני לא שייכת לקטגוריה הזו. סתם מהנדסת (בהשכלתי) ואחת שמאמינה בשיפור מתמיד.
לא ניתן להשתנות מבלי לוותר על משהו ולהשאיר אותו מאוחר. גם לויתור הזה יש מחיר. ויותר מזה, בניתור מעל התהום שבתהליך השינוי, כשרגל ימין שלנו עדיין בעבר ורגל שמאל עדיין לא נחתה בגירסה העתידית שלנו, יש את הרגע הזה שצריך לשחרר את העבר, כשההבטחה לעתיד טוב יותר עדיין בגדר משאלה בלבד. זה הרגע הכי קשה.
תרפו, תשחררו, תפרדו לשלום.
יש לזה מחיר.
אבל גם תמורה.
אין בחיים הזו תשובה אחת נכונה. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות.
תבחרו כאנשים בוגרים איך אתם רוצים לחיות את החיים שלכם.
מוקדש לכל 67 האנשים שקוראים פה 😆
עד שהסטירה כבר תצא לך מהיד כאילו מעצמה
