איה

אני זוכרת את עצמי כשאשה נשואה, שואלת את עצמי בגיל 38 בערך אם זהו? זה מה שנותר?   

אז אם אדם מזדיין בשבוע אחד, כמו שהיה אמור להזדיין עד גיל 80, מה זה אומר? 

להיות משהו שלנו. 

כשאני מוציאה את שניינו מחוץ לאזור הנוחות והתגובה שלך היא להאנח ארוכות ולהגיד לי כן על כל מה שאני רוצה.  

אני לא צריכה להיות רעה, אתה פשוט משתף פעולה עם הכל. 

15 שניות... זוז. 

כמה יהירות יש בצד שמוביל.

אני יודעת. לא מעט אנשים סומכים עלי שאדע לבחור נכון. 

אבל לוותר על האגו זה לא רק בצד הסאבי. לפעמים גם צריך לדעת מתי לסתום את הפה. אף אחד לא באמת ביקש ממני. לפעמים צריך רק חיבוק ואמפטיה, ובעיקר ההבנה, שהצד השני לגמרי מסתדר ושהוא לגמרי אחלה, גם בלי תהליך השיפור שלי.  

בייבי, אולי זה גם קצת הדרך שלי לבקש סליחה. 

בחיי שלא התכוונתי. לפעמים כשנכנסים אנשים מתחת לעור או אולי לתוך הלב, משהו משתנה. והיות וסהכ אנחנו אנשים נורמליים, קשה להכאיב בסיטואציות מסוימות.  

אבל זו לא הפואנטה. אני רושמת את הפוסט הזה לעצמי. אין כאן את כל הסיפור. רק שורה תחתונה. 

אחרי כמעט 4 שנים פה אני יכולה להגיד  שלא קיבלתי את הסקס הבדסמי שתמיד רציתי. 

לא יאומן, אבל הצלחתי למצוא פה משהו אחר. משהו עמוק ומשמעותי ואפילו משנה חיים.  

אבל הכמיהה עדיין ישנה. 

(ואני ברת מזל להיות עם מישהו שמפרגן לי). 

באמת אוכל לעשות את כל מה שאני רוצה.

ואז מרוב הפתעה, לא אדע מה לעשות. 

לא עם חגורה

לא עם החבל

לא עם חסימת אוויר

אלא כי אני יכולה לסמוך עליך

לא בגלל שאתה מושלם וכל יכול, אין דבר כזה, זו רק אשליה. 

אלא כי ביחד אנחנו הכי אמיתיים

מקלחות ב 4 לפנות בוקר. 

יש עוד קצת זמן עד הזריחה, אבל כמה ציפורים חרוצות במיוחד. 

הקטע הזה שאמרתי באמצע הזיון הבוקר? 

שבא לי, אחרי שאתה תלך לעבודה, שמישהו אחר יבוא ויזיין אותי במיטה שלנו? 

אז מה שממש בא לי כרגע, זה מ-י-ש-ה-י. 

באסה שזה יקרה כשאתה בעבודה. 

💋

הן עלולות להתגשם יום אחד. 

ואז תגלה שבמקום האשכנזיה הקרירה והמחושבת שחשבת שבחרת, יש לך מרוקאית עצבנית שמפעילה אותך. 

בייבי, כמה מזל יש לי שיש לך סבלנות עבורי. 

אתה השקט שלי. 

מבאס.