איה

מיום השואה (שאי אפשר לבקר את סבתא)

ליום הזיכרון (שאי אפשר ללכת לבית העלמין לבקר את בןדוד שלי האהוב)

ליום ההולדת של אמא שלי, שנולדה בה' באייר תש"ח (ואי אפשר לחגוג כי היא נפטרה פני 26 שנה. ועוד 5 חודשים אני אהיה מבוגרת ממנה). 

בנתיים עובדת כרגיל, צועקת על הילדים שמשחקים מחבואים כמו עדר פילים בסוואנה בזמן ישיבות ועושה תוכניות ליום עצמאות עם האקס לנפנף כי טובת הילדים לפני הכל.  

זה לא ממש זיכרון, זו בעיקר הדחקה.