אני לא מלא דברים.
אני לא כוסית (חוץ מאולי 6-8 חודשים בחיים שלי, מתוך כמעט 46 שנים. סוף קורס הדרכה שקרעו לנו ת'תחת ואחרי דיאטה חריפה לפני שנתיים לטיפול במצבי הרפואי).
אני לא פטיט.
אני לא אחת שנראת כמו כולן, מהגן ועד היום, בכל תמונה, יש את כולןןןןן בשורה ואז אותי.
.אני לא עממית. כן. במינון הנכון זו תכונה נפלאה בעיניי.
אני לא אתלטית.
אני לא אקסטרימית. אני פחדנית ומחושבת.
אני לא ספונטנית.
אני לא חלק ממשפחה כזו גדולה. קשר דם יש לי עם 4 אנשים, שאחת מהן בברלין. וסבתא בת 97.
אני בחיים לא משתזפת. גם אם הכי הייתי רוצה.
אין לי ציצים קטנים כאלו שאפשר לקפץ במסיבות בלבוש מינמלי. אצלי זו תמיד קונסטרוקציה במאות שקלים וגם אז לא תמיד החזיה עושה 100% את העבודה.
אם אקדיש לזה את המחשבה, בטוח שאמצא עוד דברים שאני לא.
אבל למה לי להתמקד במה שאני לא כשיש מספיק דברים שכן?
ממליצה גם לך לשקול את האופציה.
