איה

הו כמה שרציתי אבוש!
(כי האבא האמיתי שלי שמת היה מסכן וקטן)
אפילו כזה שרק עושה בכאילו,
העיקר שיאהב ויהיה נאמן.

הו כמה שרציתי אבוש!
(ואז מצאתי בעל טיפש ושעיר ונמוך)
תמיד כשביקשתי אמא אמרה לי:
"אבוש עושה רק לכלוך." (נניח כשהוא גומר על הפנים)  

אז כשאמרת לי לפני כמה ימים שתדאג לי, אמרתי לך שאין צורך. אני מספיק גדולה. הרבה יותר חשוב לי שתיהיה לי חבר כמו שאתה. 

זה לא שלא הייתי רוצה אבוש. הכי בעולם הייתי רוצה להיות קטנה ומטופלת ונתמכת. להשתחרר מהמשא היומיומי הכלכך כבד הזה. אבל בוא ניהיה רציניים לרגע. החיים שלי סופר- מאתגרים, וגם שלך. עמוסה עד מעל הראש בדברים וגם אתה. אם אני אצפה ברצינות שתגדל אותי, אתה תקרוס (כי פרט לי יש לך את הילדות שלך והעסק והבית שלך ועוד כמה אנשים ועיסוקים בחייך) ואני אתאכזב. 

אז בחרתי הפעם ביודעין לוותר על הפינוק הזה. כי אני יודעת שזה לא עובד לאורך זמן. למרות שאין כמו חיבוק של אבא ולשים את הראש בשקע הכתף ולדעת שיש מי שדואג כבר להכל. וזה לא פייר בשביל אבא לשאת את כל הדאגות לבד. (בטח כשמדובר באחת שכבר 4 ימים לא מצליחה לאזן את הלחץ דם והדופק שלה ועדיין מפנטזת על לצאת לקמפינג בסופש עם 3 ילדים ב 30 מעלות בצל). 

אז זה בסדר, אתה תמיד תיהיה אבוש שלי ברגעים מסויימים שנבחר ביחד. אני עדיין הכי רוצה לסיים כל יום עם הראש שלי בשקע הכתף שלך ואני כמובן הכי רוצה שתיהיה חבר שלי. אבל אפשר לדאוג ביחד. פעם אתה לי ופעם אני לך.