איה

אין לי את זה. אולי רק קצת, בקטנה. 

זה מונע ממני לממש את המזוכיזם שבי עד הסוף. 

מונע ממני להאנס. 

מונע ממני לחתוך את עצמי. 

מונע ממני להשאר לנצח במערכת יחסים רעילה. 

מונע ממני, כשאני קמה בבוקר ומכינה לי תה, מלהצמיד את הקומקום הלוהט לבטן העירומה שלי. 

למרות שהחום שלו מושך אותי. 

למרות שאני ממש רוצה, לרגע, את הכאב הזה. את חוסר האונים. את העלבון. 

אין מה לעשות, אפשר להוציא את הילדה מהילדות ההרסנית שלה, אבל לא את ההרס מתוך הנשמה. גם אם אני כבר מזמן לא ילדה. * 

ואני משתוקקת אליו, לכאב. רוצה לתרגם כאב לחושניות, לתאווה ולתת אותו לך במתנה.  

* בהחלט יש תחושה של "לחזור הביתה" בכאב והשפלה. אבל אני לא בטוחה שאבא שלי זו הסיבה היחידה שאני מרגישה בנוח עם המקום הרע הזה. זה מרגיש אפילו עוד יותר מגיע מהליבה.