איה

לקחת אותי לטייל אתמול. והדבר היחיד שרציתי בלב זה שלא תפסיק. הייתי שם, במחוזות שהבטן כואבת. שהלב כואב. שהגוף כואב. תוהה עם עצמי כמה רחוק זה יגיע. מגיבה באינסטינקט הבריא של כל אחד, לעצור כשזה נעשה קשה מידיי, ומפחדת שתעצור. כמהה ומשתוקקת ושמחה שוב לפגוש את הכאב הזה. לחזור לאזור הנוחות שלי.  

קשה להתנער מההרגשה בבטן. 

כואב לי שאני עדיין רוצה להיות שם. 

הגוף לא משקר, ואת הרטיבות שלי אפשר היה להריח בכל החדר. אז הפה אומר לא והראש אומר לא. וכל שאר הגוף? שאר הגוף אומר כן. מכורה לעוד מנה של חוסר נוחות. ככה אני רגילה. עם דימעה בקצה של העין, וכאב בבטן. ואם מישהו ישאל לשלומי אחייך ואאסוף את עצמי ואעשה מה שצריך. בדיוק כמו שאני רגילה. 

הלוואי והייתי עכשיו בתוך החיבוק שלך.