איה

רבות דובר בשיבחה של פעולת סידור המיטה בבוקר. אבל אני רוצה לדבר בשיבחה של מיטה סתורה. 

בצילומי "האחריי" של אסונות (ולצערנו ראינו כאלו יותר מידיי לאחרונה) מצלמים את הכלים שנותרו בכיור, שאריות הארוחה על השולחן. עדות לזה שכאן, עד לא מזמן, היו אנשים. שחיו ואכלו ועשו ונשמו. 

המיטה שלי סתורה (המיתה שלי סטורה זה פוסט אחר) אז זה סימן שגם אני נוכחת. גם אני חיה. לא, לא היתה חייבת לקרות בה פעילות לילית סוערת. רק אני, ישנה. במקום שלי. במיטה. אני קיימת.