היה לי כבר פוסט שלם כתוב בראש, על הדרכים שיש לנו, כבני אדם המוגבלים בזיהוי והבנה את הסובב אותנו לרק מה שנתפס ע"י החושים שלנו,על איך אנחנו יכולים להבין "העדר". על העולם המלא באורכי גל שאנחנו לא יכולים לראות או לשמוע (הם עדיין קיימים), על כלי שרטוט (והאמת שגם שרטוט ידני עובד ככה) שיוצרים רק מסגרת מסביב לצורה (אין לי כח לעבור על הבלוג שלי, אבל נראה לי שכבר כתבתי על זה בעבר). ועל זה, שפעם (כשעוד הייתי ילדה) באמת קראו ל"חורים שחורים" ככה כי חשבו שהם סוג של "העדר", ואז גילו שדווקא להיפך, הם מסה דחוסה במיוחד. ושלמדתי שאפילו וואקום זה סה"כ תת-לחץ ויש לו מדרג רחב וזה לא באמת "העדר". אבל הכי אני מתחברת לאומנות ויזאלית שבאה לספר "פה היה" שיוצרת חלל מסביב לאובייקט שלא קיים ונותנת לנו להשלים את הסיפור מתוך ההבנה שלנו.
אבל אז הבנתי שאני משרטטת קווים סביב "העדר" כדי לתת לו שם וצורה. כדי שהוא יראה, שהוא יהיה קיים, ואם הוא יהיה קיים אני אוכל לקבל אישור. אישור שבאמת היה ארוע והוא באמת פגע בי. ואם הארוע אכן התקיים אז הרגשות שלי הם לגיטימים. ואם הרגשות הם לגיטמיים אז אולי באמת היה עדיף לנהוג בצורה אחרת ולהוביל לשרשרת ארועים נוספת אחרת ואיתה אוסף אחר של רגשות.
אבל אז הבנתי ש fuck validation ואני לא צריכה אישרור חיצוני.
במקום זה אני הולכת לבדוק למה אין אור בחדר ארונות (זו לא הנורה, זה כנראה חוט חשמל רופף) ולסדר בגדים, כי נמאס לי ללבוש רק ג'ינס וטישירט.
