או שמע אלו רכבות שחולפות?
בכל מקרה הביטוי הזה נעלם, כמעט ונכחד לחלוטין.
אבל לא התופעה שהוא בא לתאר.
והביטוי הזה (התעוררתי איתו בראש שלי) תמיד נשמע לי בודד כלכך. ספינות (בראש שלי הן יותר סירות מספינות) מפליגות בלילה בים חשוך, במשך שעות ארוכות (ואולי ימים) הוא חף מאות חיים אנושי (אפשר להוסיף גם ערפילים לדרמה) ואז, באקראי, מופיע אור עמום מרחוק מצביע על קיום חיים נוספים. רחוק, חולף ובלתי מושג. בקיום הבלתי מושג שלו הוא מדגיש את הבדידות עוד יותר. והנה אפילו האור הזה נעלם.
ואז גיגלתי הבוקר את הביטוי, וקראתי שהספינות לא סתם חולפות אחת על פני השניה, הן מתקשרות (וכאן נכנסת לפעולה המהנדסת הפרקטית שבי וזה ברור לגמרי שהן מתקשרות כי המטרה היא למנוע התנגשות, זה לא קשור לבדידות האנושית, זה נטו למנוע תאונה, ומה אני זוכרת על צבעי אורות חרטום לעומת ירכתיים?) אבל אני מסלקת מיד את המחשבות הפרקטיות וחושבת כמה הקלה הגיגול האקראי הזה הביא. הן לא חולפות מרחוק בדממה! נראות ובלי מושגות! הן מתקשרות! גם אם זה רק לרגע.
ומה הם החיים אם לא אוסף של רגעים חולפים? מי אמר שזה רע?
