לא, כל הבגדים הצבעוניים והקרמיקה משנות ה 70 לא יגרמו לך לאושר.
(אולי כן? סה"כ אני מקסימליסטית. אולי אנסה ואראה מה יקרה? 😆 מה יש לי להפסיד? פרט לכסף, זמן ומקום בארון? 😆 אההה, ונעליים... אני בעד נעליים גם. וציורים!!! ועציצים. אני צריכה עציצים. רק לא כאלו שהחתולות ישמידו. במיים זה טוב. ושטיחים, רק שלא נשארה ריצפה פנויה. ולשפץ כמה רהיטים. ומה לגבי טפט בפינת האוכל? לסדר את חדר העבודה? ומרפסת השרות?). ואם אמשיך לבזבז ככה ישאר לי כסף לאולי 3 שנים להיות בפנסיה ובמקום זה אצטרך לעבוד לנצח. 😆
עוד שבוע יש לי יום הולדת. באופן טיבעי אני שוקעת בחשבונות נפש והירהורים. השנה הזו היתה קשוחה. גם זו שלפניה. פיסית, נפשית. מלאה בשיברונות לב ואפילו אובדן תיקווה. אבל פולנית זו מנטליות מוזרה, אין באמת תיקווה, רק ההבנה שלהכנע לייאוש זו לא אופציה. אז אני לא נכנעת ומנסה שוב ושוב (ועדיין נדרשת עבודה על תחושת ההצלחה). מחשבות על לבד ועל הזדקנות ועל עשייה. על קונפליקטים פנימיים, ופחד מכישלון. על כמה הילדים שלי הם המראה הכי טובה (וכמה אני ברת מזל להיות אמא שלהם). וכמה רק בא לי סופש רגוע ושליו אבל בפועל כנראה לא תיהיה לי ברירה אלא לצאת מהמיטה 😆