דברים נפלאים שלמדתי כשבחרתי להיות לבד:
כשלבד, אין עוד את מי להאשים. חייבים להסתכל פנימה. גם כשמאד מתחשק שיהיה מישהו אחר להפיל עליו את הקושי של אותו רגע, אין. אין מי שיהיה אשם במצב, אין מי שיקח אחריות (או יתחמק ממנה). אין מי שיתקן. צריך להתמודד לבד.
כשלבד לומדים להתמודד, לא כי נטשו ובגדו בי. אלא כי אלו החיים שבחרתי בהם. וחיים מגיעים עם קשיים. אבל מקושי והתמודדות צומחים.
כשלבד יש הזדמנות לטעות ולנסות ולהתנסות בדברים שפעם היו אחריות של מישהו אחר. אז נכון שלקחת אוטו לטסט ולמוסך זה עדיין תענוג מפוקפק (וגם אף אחד לא מאמין שהייתי מכונאית טנקים ומכונאית רכב 02 ותמיד במוסך אני אהיה ״נקבה״). ולא הכל אני עושה בהצלחה (תשלום חשבונות רק כשמגיעות מעטפות אדומות, למשל). אבל למדתי לבשל דברים שפעם לא הייתי נוגעת בהם במטבח, וזה כיף, אפילו אם לא תמיד מצליח. ואיש לא לוקח לי את הכיף (כן, כיף) לעשות דברים שמצריכים שימוש בארגז כלים. או מתערב לי ברכישות של דברים. והכי חשוב, רשימת המתי-בפעם-האחרונה-עשית-משהו-בפעם-הראשונה שלי ארוכה כאורך הגלות. ואני ממשיכה לתחזק אותה. וזה תענוג גדול.
ואף אחד לא מתערב לי בהרגלי הצפיה בטלווזיה
ולא מפעיל לי מזגן כשאני לא רוצה
או גורם לי לאכול כשאני לא רעבה
ולא מכריח אותי לפגוש אנשים שאני לא רוצה
נכון שיש גם רגעי בדידות. אבל לבד זה לא כזה רע.
מאחלת צמיחה לכולם, בכל סטטוס שתבחרו לעצמכם.
