לפני מיליון שנה בערך (25 שנים ליתר דיוק) למדתי נהיגה על אופנוע, עד 500 סמ"ק. בשיעורי נהיגה היינו יוצאים מהביהס, נוהגים משהו כמו 10 דקות ברחובות רמת גן ונוסעים להתאמן על שמיניות בחניה של הפארק הלאומי.
הנסיעה ברחובות היתה בהתחלה מלחיצה ומבלבלת. להעביר הילוכים עם הרגל, לציית לחוקי תנועה כשכל השאר לא ממש מתיחסים להם ולא להבהל ובטח לא להחנק כשאוטובוס מחליט להעמד 20 סמ' מכף הרגל שלי כשאני עומדת לפני מעבר חציה מחכה שהרמזור יתחלף לירוק ובנתיים האוטובוס עומד שם כמו מפלצת כחולה ופולט עלי טונות של חום וגזים רעילים.
ואחד הדברים שהכי אהבתי, בנוסף לרכיבה עצמה, התחושה על העוצמה עם האופנוע בין הרגליים, זה את ההנהון של נהגי אופנוע אחרים כשרכבתי חובשת את הקסדה עם הל' מצוייר עליה. פתאום ראיתי משהו שלא הייתי מודעת לקיומו, קשר סודי כזה בין אנשים.
אם יש משהו שאני אוהבת זה לגלות דברים שלא היו גלויים לעיניים (שלי לפחות) קודם (חלק מהסיבות שכלכך אהבתי מטלורגיה פיסיקלית באוניברסיטה, אבל זו סטייה אחרת). האינטרקציה בין רוכבי הדו גלגלי לא היתה גלויה בפני לפני. לא כהולכת רגל ובטח לא כנהגת מכונית. וכשהיו מהנהנים לי באותן כמה דקות רכיבה, זה היה כיף. קצת כמו חלק מקהילה סודית.
וזו גם הסיבה שאני כן אוהבת להיות פה. אפילו שאני לא מתחברת באופן אישי לכל הכותבים. לא עם כל מגוון הדעות אני מסכימה. לא לכל הסטיות והפנטזיות אני שותפה. אבל כולנו פה מקבלים את הצד האפל יותר של הנפש שלנו ולא חוששים להוציא את זה החוצה. אז אין אומנם לחיצת יד סודית או צמיד זיהוי...אבל עדיין...I like u, u crazy and preverted people.
💋
