צריך להקשיב היטב לניסוח. הוא אוהב נשים, לא אשה. לא אחת, אלא את כולן. כולן יפות בעיניו, מסעירות, שדיים קטנים וחצופים או כבדים שממלאים את היד ונשפכים בין האצבעות, העיקר זה הפיטמות. ישבנים דשנים או קטנטנים. מותן מקומרת או כפלים. סימני מתיחה זה סקסי, גם קמטים קטנים ליד העיניים. כל פרט הוא עוד תבלין במאכל האלים שנקרא נשים. רגליים לפסק, עור ללטף, שיער שמתפזר על הכרית כמו עננה.
וזה מה שהוא אוהב, נשים.
לא אחת. לא אשה.
ולכן לא משנה לאיזו אינטימיות הגעתם. ולא משנה אם עברתם דברים ביחד שלא חוויתם מעולם עם אחרים. אם נגעתם במחוזות בנפש שמעולם לא היו קודם גלויים. לא משנה החיבור המיני, לא משנה שהיא מביאה אותו לשיאים והוא אותה.
זה לא את, וזה לא משנה מה את "מביאה לשולחן". לא משנה אם את אם ילדיו או חברתו הטובה ביותר או מאהבת סוערת מסיפוריי אלף לילה ולילה, אלילה חטובת רגליים עם עור מהגוני שגומרת בלי הכרה. בשלב מסויים הוא יחפש את הכיבוש הבא. ושום חיבור בגוף או בנפש לא יתעלה בעיניו על הרצון לטעום עוד גוף חדש. לבעול. לסמן. להכניע בתנועות אגן. עוד ועוד טעמים בסופרמרקט של החיים. כמו קומת אוכל שופעת צבעים וריחות באחד מבתי הכולבו האלו בחו"ל. מיני מגדנות, פיטסרי ופירות אורגניים. מאכלים אקזוטיים, משקאות ושפים שיגישו לך כל דבר שרק יעלה על דעתך. כך מסתובבות סביבו נשים. מקסימות אותו בהתנהגותן, משכרות אותו בביטחון העצמי שלהן, ביכולת הביטוי ובגופן הרך. הוא לא מזלזל בחיבור אמיתי, לא רודף אחרי ריגושים קלים של לילה. להיפך, אם ששווה לעשות את זה, שווה לעשות את זה היטב. אז הוא עושה אותן. אחת אחרי השניה. לומד, מתוודע, מכיר, מסתחרר מהשנינות וריח הבושם הקל ואז טובע בחדוות הבשר. ובאותה מידה של קלות, הוא ממשיך הלאה למאהבת הנפלאה הבאה. כולן מדהימות. כולן חכמות ומצחיקות, כולן מוצצות כאילו אין מחר. נרטבות למראה גופו ומרטיבות כריות וסדינים ממעשה ידייו וכלי זיינו.
כי הוא כזה, גבר של נשים. וכולן מדהימות בעיניו.
