5:30 בוקר של יום ארוך אחרי יום ארוך אתמול. לא, לא יום ארוך סוער מלא בזיונים. ימים ארוכים של חדרי ישיבות. מרחק יריקה מחוף הים. מחדרים אחרים רואים את הנוף הנפלא. אבל בחדרי ישיבות רואים רק קירות ואור מלאכותי.
אז לקחתי לי חדר על הים, כדי לחסוך לי את הנסיעות ארוכות. ממירה שעות נהיגה בשעות עבודה. מה עדיף? לשבת באוטו שעות או מול שולחן חצי מאולתר בחדר ללילה?
כיף לי שהצטרפת לארח לי חברה. אפילו שאתה מפריע. שוכב במיטה מול הטלווזיה ושואל אותי מתי אני באה. צריך הרבה כח רצון לסיים מה שאני צריכה במקום להצטרף אליך.
וכל הרעיון שלקחתי חדר מול הים היה לחסוך את ההתעוררות המוקדמת. אבל השעה 5:30 ואתה חופן את גופי. עדיין לא ערה ואני מתענגת על המגע העוטף שלך.
"רדי למטה"
אני מתעלמת מההוראה. מוקדם לי מידיי. יותר מידיי בתוך השינה עדיין.
אבל לא מוקדם מידיי עבורך.
אתה תופס אותי בשיער וגורר אותי לאמצע המיטה. מכוון את הלשון שלי לנקודה שאתה הכי אוהב. זו שאני כל פעם מנסה להתחמק ממנה. ואז אני שוכחת. שוכחת את הימים הארוכים, שוכחת את השעה, שוכחת שאני לא אוהבת את הפוזה הזו. מתמכרת ללענג אותך. אתה הופך אותי ומקפל אותי ומסדר אותי לנוחותך, מבלי שאזוז אפילו מילמטר עם הלשון מאיפה שבא לך. חופר עם היד שלך בכוס שלי. "שרמוטה" אתה קורא לי "מרטיבה מללקק בייצים" אתה סונט "לא משנה מתי מעירים אותך מהשינה ומה אומרים לך לעשות, את תמיד רטובה". אתה ממשיך וקורא לי שרמוטה וזונה ונימפומנית חולת זין. מקפיד להדק לי את הראש עם אחיזה בשיער. ואני עם הלשון על הביצים שלך ועל התחת שלך. עד שאתה משחרר אותי כדי שארכב עליך. עכשיו אני רואה שכבר כמעט בוקר. זריחה משתקפת מול הים בחדר שלקחתי לי למנוחה.
בשלב מסויים אתה גומר. אחר כך אתה גם משחרר את האחיזה. התודעה שלי חוזרת ליומיום ולחדרי הישיבות שמחכים לי.
אבל עוד קצת. רק עוד כמה דקות להתכרבל ביחד. לפני שהמציאות תשתלט לגמרי. לפני שכל אחד מאתנו יפנה לדרכו. עוד כמה דקות במיטה מול הים.
עד הפעם הבאה.
