שארחיב. לא, לא את מה שאתם חושבים! יא חבורת סוטים! בגלל הפוסט הקודם.
וגם בגלל שיש קצת אווירת איכס בכלוב, כמה אפסים שגם משלבים בדסמ בחיים שלהם ונשים נפגעות. אונס, הטרדה, ניצול, מניפולציות....
הרגשתי צורך לכתוב משהו אחר. על התנהגות אחרת. וכן, זה עדיין היה בדסמ. איך זה יכול להיות? הוא ניסח את זה מעולה. כדום הוא יכול היה להסתכל ולבחור לקחת אותי לכל כיוון אפשרי. כן, אין על פרוק והרכבה. אין על סאבית מייבבת בפינה. אין על מניפולציות של קרוב והרחקה. מתובל "במה את מוכנה לעשות בשבילי" יחד עם "אני לא שואל אם את רוצה". הוא עשה את זה. מלא פעמים. עם מלא נשים.
למה הוא החליט הפעם להתנהג אחרת, אני לא יודעת, זו היתה בחירה שלו. אבל הוא עדיין היה דום. רק שהפעם הוא אמר "אני נוגע בך רק איך שאת מבקשת. ואני לא אכאיב לך." והיה לי קשה. כל סאבית יודעת כמה זה קשה. ולא רק כסאבית, כל מי שקולו נגזל יודע כמה זה קשה, להגות שוב מחדש את המילים. לחבר תחושה בגוף לרצון ולהוציא את זה החוצה. והוא היה שם לאורך כל הדרך. מוביל אותי למצוא את הקול של מחדש (בפעם הראשונה?). לא במפגש חד פעמי. פעם אחרי פעם אחרי פעם. אוכלים מה שאת רוצה, ואני אבוא לקחת אותך, ואני אקום באמצע הלילה ואביא לך גלידה. כי actions speeks louder than words.
אז הוא לא רק אמר, הוא גם עשה. הוא היה מתעצבן כשהייתי אומרת שהוא איפשר לי להתנהג ככה. שזה נמצא בתוכי. אפשר להמשיך את הדיון כמעגל כזה. זה לא משנה. זה הצד שלי, זה מה שאני רואה.
וכן, אז היום אני קצת אחרת. ואפשר לסמן בפרוש את התרומה שלו. אז הוא לא באמת ונילי, לא קילקלתי אותו עד כדי כך, לא לדאוג. אבל אני חושבת שצריך להיות בן אדם מיוחד לבחור לשים את הצרכים של מישהו אחר לפני שלך ולהשתמש בכלים של דומים להיטב עם הנשלטת שלך.
כבר לא נשלטת שלו מזמן. היום "רק" חברה טובה. אבל הגיע לו שאכתוב כמה הוא מיוחד.
וגם להגיד שוב תודה.
