אנחנו במיטה שלי, אני מתפנקת בחיבוק שלך, מתמכרת לנשיקות. רגליים כרוכות ביחד. ידיים מרפרפות על הגוף. לשונות מטיילות.
ואז אתה מתנתק ממני לרגע, קם מהמיטה עם חיוך לא ברור על הפנים, ואני תוהה מבולבלת מה אתה עושה. יש לי נטיה מעצבנת להיות כל הזמן מכווננת למה שקורה מולי. לחזות מראש מה יקרה כדי להיות מוכנה עם תגובה. גם אם אלו רק מחשבות של שבריר שניה. אז כשאתה קם מהמיטה פתאום, עם חיוך, זה מוציא אותי מאזור הנוחות.
אני שומעת אותך בסלון, מחפש משהו בתיק המצחיק שלך. ואתה חוזר עם אזיקים ממתכת, מחזיק אותם ב 2 אצבעות. עם מבט של "עכשיו את הולכת לחטוף".
אני מתיישבת על המיטה, אוספת את הברכיים אלי, גם ככה הצלחת להסיט אותי מאזור הנוחות, עכשיו כל המצב רוח הנינוח שלי מתפוגג.
אז נכון שהייתי אזוקה בעבר, אבל לא איתך. אין לי מושג למה לצפות. אני נלחצת ואותך זה מצחיק. ברור לי שהתיוג שלי אותנו בעבר, אני עם העדפה הבדסמית שלי וזה שתייגת אותך כונילי...מרחפת כרגע בחדר והופכת את כל הסיטואציה לאירונית מעט. ואתה מתענג על הרגע הזה. של הבהוב קל של פחד בעיניים שלי. אני רק אוספת את עצמי יותר.
אתה ניגש ולוקח יד אחת שלי, אוזק אותה, מניח אותה מעל הראש שלי. מעביר את האיזיקים מעבר למסגרת המיטה ואז לוקח ואוזק את היד השניה. אני מתבוננת בך בזמן שאתה עושה את זה. כאילו אתה אוזק משהי אחרת. אתה רוכן מעלי ואני מחכה לנשיקה שלך.
במקום אתה סוטר לי. ואז שוב. ושוב.הלחי שלי לוהטת. כל שמץ של שארית נינוחות עזב את הגוף שלי. מי זה הגבר שאיתי במיטה עכשיו? זה שלפני רגע ליטף לי את השיער.
