לשבת על הבר בפאב השכונתי שלי. תמיד צפוף שם ויש מוסיקה טובה. למרות שזה מצחיק בין כל האנשים המהוגנים של השכונה. ואתה מניח עלי את היד, שגולשת לישבן ונדחקת לתוך המכנס בחסות האפלולית הקבועה. ואז אתה מגלה להפתעתך שאני לא לובשת תחתונים!
אתה מפשפש קצת יותר לוודא שלא דימיינת. מאשר איתי במבט. ואני רואה איך כל זה מתבטא על הפנים שלך, מלהיות שקוע בשיחה והמגע של הגוף היה סתם נקודה בקצה היד והתודעה, פתאום כל משקל המחשבה מוסת. שכחת מה רצית להגיד ואז אני רואה איך מתגבשת לך בראש מחשבה אחרת...מחשבות זימה...
אתה מחייך כי אתה יודע שאני יודעת מה עובר לך בראש.
אתה פונה לברמן ומבקש חשבון חצי מאשר איתי במבט שזה בסדר (אתה לא צריך את האישור שלי). ודקה אחרכך אנחנו בחוץ ובתוך החיבוק שלך אתה מסביר לי שאנחנו תיכף נמצא פינה שקטה ואתה הולך לזיין לי את הצורה. כי זה מה שמקבלת ילדה רעה שיצאה מהבית בלי רשות לא ללבוש תחתונים. ובכלל מי מתנהגת ככה?
לצאת עם ונילי זה קצת לחזור להיות בת 16. תענוג.
