לפני 5 שנים. 7 במרץ 2019 בשעה 13:34
אני יכולה לחייך בשביל עצמי. כי נעים לי. כי כיף. כי אני מרגישה בטוחה.
ויש חיוך שעולה, שניה אחרי שהוא נמחק מסטירה. או ממפגש עם חגורה שורקת. אז החיוך נעלם, לרגע. הפנים מתכווצות מכאב. הגוף מתכווץ. ואז זה חולף. ונשאר הצחוק המתגלגל שלה. ואז אני שוב מחייכת. כי היא מחייכת. אז אני שוב מרוצה.