איה

הכאב שלי הוא חוסר הקשבה. בקונוטציה מינית הוא מתורגם אצלי לכפיה.  

עשיתי המון כדי לשפר את החיים שלי, למדתי על עצמי, על דפוסי התנהגות, הסרתי מהחיים אנשים שפגעו בי, מנעתי מכאלו עם פוטנציאל להכנס. הכאב הזה כבר פוגש אותי הרבה פחות. 

אבל הבוקר הגבר שלי הפגיש אותי עם הנקודה הזו. קודם ממקום של הרבה הקשבה. ואז, כשהוא לקח (כמו ששנינו אוהבים) זה נגע בכאב הזה. הכאב מתוק ושורף הזה. הכאב שמפלח לי את הבטן, אבל גורם לי להרגיש כלכך בבית. כלכך במקום הנכון שלי. לא פגשתי אותו תקופה, כבר חשבתי שאולי המזוכיזם שלי התקלקל. אז לא, הוא עדיין שם, בועט ומכאיב מבפנים. הגבר שלי? הוא ישר קלט, ועצר. בתוכי רציתי שהוא ימשך להכאיב לי. אבל "הוא קובע" לא תקף רק לגבי איפה כאב מתחיל, אלא גם איפה הוא נגמר.  

ואני קיבלתי נגיעה של כאב. קיבלתי, לרגע, לחזור הביתה.