בגיל 24 או 25 איך הוא היה נראה?
ללא ספק הרבה פחות סחי.
הייתי יכולה לכתוב על הבןזוג המתוק והמקסים (והחתיך אש) שנפרדתי ממנו אחרי 5 שנים, כי לא יכולתי לדמיין אותנו מגדלים ילדים ביחד. ועל כל הבדידות שבאה אחרכך.
על ללכת לישון שיכורה או מסטולית 5 ערבים בשבוע . על זה שלא קבעתי לי שיעורים באונ' לפני שעה 11. על כל ההרפתקאות המיניות. על השלישיות. על הבת זוג שהיתה לי. התנסויות ראשונות בבדסמ. הזיון אנאלי מאחוריי הפחים איזה לילה בסימטה עם קצין חובב השפלות (דרך אגב, מצחיק קצת, לא מזמן קראתי עליו כתבה, קיבל מינוי מאד בכיר בצבא, מספיק בכיר להגיע לעיתון). סטירה ראשונה. הקאות. בדידות. על הרצון לחזור להרגיש אחרי שנים של קהות ודיסוסאציה. על כל הטעויות. על איך הייתי הספונסרית של פעילות של הקהילה הגאה בקמפוס (כי חייבים מישהו מהסגל שיערוב לפעיליות כדי לקבל חדר לפגישות אחר הצהריים). ויצאו לי מזה כמה זיונים (גם 2 גברים. שהחליטו שאת ה v על נסיון עם נשים הם חייבים איתי). על איך עשיתי את כל הקבוצת לימוד שלי (לא ביחד. אחד אחרי השני. במשך כמה חודשים). על איך שכבתי עם חבר של חברה כשהיא נסעה לחו"ל (הוא אמר שהם נפרדו). על איך לבשתי גופיה בצבע סגול עז באותו יום שאת הידיים שלי כיסו עשרות סימנים כחולים מנשיכות. וכולם ראו. על זה שהייתי דוגמנית ערום (אחלה תרפיה להתמודדות עם הגוף). גבר נשוי ראשון, שהתגלה כחובב מין אגרסיבי. על המרצה כשהתחלתי איתו. על זה שנדלק עלי ונתן לי 100 בקורס (ריתוך ותיכנון תבניות יציקה) ועם כל ההרפתקאות עדיין סיימתי תואר ראשון בהצטיינות מספיק כדי להתקבל לשני על מלגה מלאה.
אבל אני כבר לא בת 24 - 25. עברו מאז 20 שנה. למדתי משהו בחיים. השתנתי, גדלתי, צמחתי. עברתי דרך. עדיין אוהבת להתפרע. אבל הכאב כבר לא שם. גם לא ההרס עצמי והחיפוש הנואש אחרי מי שיאהב ויקבל אותי.
איה. גירסת 45.
