סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

איה

לפני 4 שנים. 11 באוגוסט 2019 בשעה 5:41

פשוט לא מהסוג שרואים על העור. 

אני ג'אנקית של כאב שמגיע מבפנים. שקורע את האיברים הפנימיים. שמכרסם בלב. 

אתה מבין? פשוט כשגדלתי ככה, כשהרגשתי ככה יום יום, שעה שעה.

בגיל 3, בגיל 4, בגיל 6, בגיל 14.

אחר כך הפסקתי לספור.

יותר מאוחר גם הפסקתי להרגיש.

ובשלב מסויים, כאדם מבוגר התחלתי לצעוד את הדרך חזרה. חזרה להרגיש, חזרה לשפיות, הדרך לנורמליות מאוזנת ובריאה. 

אבל זה שם. בכל סיפור כואב הבטן שלי מזכירה לי מי אני. ג'אנקית של כאב נפשי. של השפלות, דחיה ופגיעה. 

מי יכול להכאיב לי כבר יותר ממה שאני מכאיבה לעצמי? 

Synt​(נשלטת) - למרות הכאב, נשמע שאת בדרך הנכונה לאהוב ולקבל את הג'אנקית הזו שאת. ואין נפלא מזה
לפני 4 שנים
איה74 - במידה מסויימת קשה לי להאמין שאני אהיה כזו מאוזנת ושפויה אין פעם, שהבטן אפילו לא תכאב. ואולי גם יהיה לי חבל....
לפני 4 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - קשה לי לעשות לך לייק על מאזו נפשי.
אבל אומר לך כך-

זה שאת מודעת למקומות האלה, עוזר לך, כל פעם מחדש לחמוק ממוקשים.
ואת חזקה כי את בוחרת לחמוק מהם.

אוהבתותך.
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י