איה

נניח, שהאוטו מת ביציאה משלולית ענק (יכול היה להיות גרוע יותר, הוא יכול היה למות באמצע השלולית). ואבדה גם לוחית הזיהוי הקידמית (לא נורא).  

וכן, אין מה לעשות, הוא כבר בן 12 (11 ו 11.5 חודשים אבל מי סופר?) ופשוט אני כלכך אוהבת אותו שקשה לי להפרד. החופש שהוא היה עבורי. בטח ב 4 שנים האחרונות. כשהוא רק שלי. 

צריך לדעת לשחרר. גם רכב. ולחפש אחד אחר. ואחרי מחשבה אני רוצה בדיוק אותו דבר. כי אני אוהבת את הרכב שלי כמו את הגברים שלי. מנוע משמעותי, מרחב פנים רציני וזוית ישיבה נוחה.