לפני 4 שנים. 3 בינואר 2020 בשעה 6:42
אכזבה.
להתפלש בה או לזוז ממנה?
כמה אני שונאת את עצמי כדי לחזור על אותן טעויות?
כמה אנרגיות יש בי להתחיל שוב הכל מהתחלה?
ובשביל מה? כמה מטומטמת אני למצוא את עצמי שוב באותה נקודה? נעה במעגלים, לא מצליחה להתקדם. כמו עכבר עיוור במבוך. כמו בהמת משא על מדרון ההר. מחזיקה את עצמה לשים רגל אחרי רגל במעבר הצר רק כדי למצוא את עצמי שוב עושה את אותו מסע.
כן, בתחלס אני לגמרי מגזימה.
יושבת וסופרת את כל הטוב שיש לי ולא מאמינה.
המאזו שבי מושכת למטה. התגעגעה לתחושת הבטן המתהפכת. אולי בה אני צריכה להלחם. אולי כל מה שאני צריכה זו חופשה?
