וכמו כל אדם נכה רגשית, גם את התחושה הזו הביעו כבר אז למה להכביר במילים.
בתודה עמוקה ללילה שלי, שפקחה את עיני לניחוח הילדות השרוף, שזועק לסליחה קרוב לעשור והגיע שעתו.
סְלִיחוֹת/לאה גולדברג
בָּאת אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקֹחַ
וְגוּפְך לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי
בָּאת כְּלַיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ
לְהַרְאוֹת לי בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים
בָּאת כְּלַיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ
לְהַרְאוֹת לי בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים.
וְלָמַדְתִּי שֵׁם לְכָל רִיס וְצִפֹּרֶן
וּלְכָל שַׂעֲרָה בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף
וְרֵיחַ יַלְדוּת רֵיחַ דֶּבֶק וָאֹרֶן
הוּא נִיחוֹחַ לֵילוֹ שֶׁל הַגּוּף שֶׁל הַגּוּף.
אִם הָיוּ עִנּוּיִים הֵם הִפְלִיגוּ אֵלֶיך
מִפְרָשִׂי הַלָּבָן אֶל הָאֹפֶק שֶׁלְּךָ
תְנֵנִי לָלֶכֶת הוֹ תְנֵנִי לָלֶכֶת
לִכְרֹעַ עַל חוֹף הַסְּלִיחָה
תְנֵנִי לָלֶכֶת הוֹ תְנֵנִי לָלֶכֶת
לִכְרֹעַ עַל חוֹף הַסְּלִיחָה.